בני זוג רכשו חצי של דו-משפחתי דו-קומתי, שנבנה בשנות ה-50 בסגנון מודרניסטי,במגרש הפרוש בין רחוב פנימי בשכונה מלפנים, לשטח ציבורי פתוח וירוק מאחור. הם החליטו להרוס את חצי הדו שלהם ולבנותו מחדש והדגישו :"שקודם כל יהיה אור ואחר כך בית" הבית המקורי התאפיין בקורות בטון חשוף אופקיות , בקנה מידה אנושי ופשטות מסוימת שחיברה אותו עם הסביבה. ביצירת הבית החדש ביקשנו לחבר את רצונם של בעליו באור רב, עם המאפיינים האדריכליים של הבית הצמוד-להתחבר לחלוקה האופקית של הקומות, לקנה המידה האנושי, ושלא יווצר ניגוד גדול מדי בין שני הבתים. התוצאה הסופית היא בית בן כ-400 מטרים רבועים, המתפרס על פני ארבע קומות. כלפי הרחוב נראה הבית כשתי קומות מלאות ורחבות, המודגשות באמצעות קורות בטון היקפיות, אופקיות ,כמו עוטפות קופסה שממנה הוחסרה מסה, כך שנוצרה חלוקה לנפחים סגורים ולמרחבים ריקים. הנפחים הסגורים הם החלקים השימושיים של הבית – החדרים השונים, והמרחבים הריקים הם "חירור" המסה לטובת כניסה של אור ואוויר, והם חוזרים הן במעטפת החיצונית והן בתוך הבית. בעיצובו שולטים רצפה שחורה, בטון אפור, זכוכית שקופה וצמחייה ירוקה.